רש"ש על נזיר כ״ג

מהדורה: דפוס וילנא ראם

« רש"ש על נזיר כ״ב ע״ב רש"ש על נזיר כ״ד ע״א »

1 נזיר פתח ↗

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב ״כִּי יְשָׁרִים דַּרְכֵי ה׳ וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם״ — מָשָׁל לִשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁצָּלוּ אֶת פִּסְחֵיהֶן, אֶחָד אֲכָלוֹ לְשׁוּם מִצְוָה, וְאֶחָד אֲכָלוֹ לְשׁוּם אֲכִילָה גַּסָּה. זֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשׁוּם מִצְוָה — ״וְצַדִּקִים יֵלְכוּ בָם״. וְזֶה שֶׁאֲכָלוֹ לְשׁוּם אֲכִילָה גַּסָּה — ״וּפֹשְׁעִים יִכָּשְׁלוּ בָם״.

2 רש"י על נזיר פתח ↗

גמ' ת"ר אישה הפרם וה' יסלח לה - במה הכתוב מדבר אם באשה שנדרה והפר לה בעלה סליחה זו למה אלא כו' ע"כ באשה שהפר לה בעלה והיא לא ידעה הכתוב מדבר דהא כבר כתיב ואם ביום שמוע אישה יניא אותה דהיינו שהפר לה בידיעתה:

1 גמרא אחד אכלו לשם מצוה וא' אכלו לשם אכילה גסה כו'. לפי התוס' דמיירי שאינו רעב לאכול לתאבון. נל"פ דאכלו לשם מצוה היינו דמשום חפצו בקיום המצוה אוכלו בנפש חפיצה ובתאבון לב כדי לקיים מצות בוראו. והב' שקיום המצוה אינו אלא מצד ההכרח ממילא אכילתו איננה לתאבון ועי' ט"א בר"ה כט:

2 רש"י ד"ה ת"ר בסופו. דהא כבר כתיב כו' יניא אותה דהיינו שהפר לה בידיעתה. ר"ל דלהכי לא הציג התנא דרשתו זאת במקראות הקודמים דכתיב בהו וה' יסלח לה. דהתם כתיב יניא אותה משמע בפניה משא"כ הכא דכתיב אותם יל"פ דהיא לא ידעה:

« רש"ש על נזיר כ״ב ע״ב רש"ש על נזיר כ״ד ע״א »